דפים

יום רביעי, 23 במרץ 2011

לימוד הורים וילדים - פסח, חלק ראשון

[הורים יקרים, במקום לצרף סיפור - יש בדפים שלפנינו גם את סיפור יציאת ממצרים וגם מהלכות ליל הסדר; לכן ה"כמות" הגדולה במקצת.. אם קשה לילדים ללמוד הכל בפעם אחת - אפשר לחלק השבוע לשתי פעמים: פעם ראשונה עד "והגדת לבנך", ובשניה - משם עד הסוף, אחרי שמזכירים בקצרה מה סיפרנו בפעם הראשונה]                                 
                                                   הנושא: פסח
שעבוד מצרים, שליחות משה ואהרון.
בני ישראל היו עבדים במצרים שנים רבות. רע מאוד היה להם שם; פרעה והמצרים העבידו אותם בפרך - עבודה קשה. פרעה הרשע גזַר להרוג את הבנים שנולדים לעם ישראל, הוא גם אמר למילדות (הנשים שעוזרות לאשה ללדת) של עם ישראל שאם הן רואות שנולד בן - שימיתו אותו, אך המיילדות לא שמעו בקולו.
 למרות הגזרות של פרעה - גדל מאוד עם ישראל במצרים. אחרי הרבה שנים, ואחרי שבני ישראל צעקו לה' שיציל אותם - שלח ה' את משה רבנו ואת אהרון  אחיו להוציא את בני ישראל ממצרים. הלכו משה ואהרון אל פרעה  ואמרו לו את דברי ה': "שַלַח את עמי ויעבדוני"! אבל פרעה לא הסכים לשלח את ישראל. ה' אמר  למשה מראש שפרעה לא ישמע  להם. ה' הקשה את לבו. כמו שאבן היא קשה ואי אפשר להכניס משהו לתוכה - כך לַלב של פרעה לא נכנסו דברי משה, הוא לא הסכים לשמוע להם. זה היה עונש לפרעה על הרשעוּת של: שהוא והמצרים יצטרכו לקבל הרבה מכות עד שהם יבינו שהם צריכים לשלח את בני ישראל ("מכות" - הכוונה לדברים קשים שה' יעשה להם). על ידי המכות הם יבינו שה' מחליט מה יהיה בעולם ולא פרעה הגאוותן - ושעם ישראל הם העם של ה', וה' מציל אותם.

עשר המכות.
הביא ה' על המצרים עשר מכות:
דם: כל המים במצרַיִם הפכו לדם. צפרדע: בכל מקום היו צפרדעים - בתנורים, במיטות, בכל מקום. כינים: מצרים התמלאה בכינים, באדם ובבהמות. ערוֹב: חיות רעות, מעורבבות  מכל מיני סוגים, התנפלו עליהם. דֶבֶר: מגפה, מחלה, המיתה את בהמות מצרים שהיו בשדה. שחין: המצרים והבהמות שנשארו להם קִבלו פצעים מגרדים. ברד: ברד בגושים גדולים, עִם אש, ירד עליהם. ארבה: הרבה בעלי חיים קטנים, מעופפים, שאוכלים המון, ירדו על שדות מצרים ואכלו כל מה שהיה שם. חשך: חשך כבד היה במצרים כמה ימים ולא יכלו לראות כלום, ולבני ישראל היה אור.
מכה אחרונה - מכת בכורות.
ציוה ה' למשה, שיאמר לבני ישראל לקחת שה לכל משפחה, ישחטו אותו ויתנו מהדם על המשקוף (שלמעלה מהדלת) ועל שתי המזוזות (שני הצדדים של הפתח). יִצלו את הבשר שלו שלם ויאכלו אותו בליל חמשה עשר בניסן עם מצות ומרור. וכשיאכלו אותו כבר יהיו מוכנים ליציאה: חגורות על המתניים, נעליים ברגליים ויאכלו אותו בחיפזון, במהירות.   ה' יכה כל בכור בארץ מצרים, ויִפסח - ידלג - על הבתים שהדם מרוח על פתחיהם. לכן השה הזה נקרא קרבן פסח.     בחצות הלילה הכה ה' את כל בכורי מצרים, ואז קרא פרעה למשה ולאהרון וביקש שבני ישראל יצאו מהר מארץ מצרים - וכל מצריים בקשו שיֵצאו מהר כי פחדו שהם כולם ימותו.

יציאת מצרים.
יצאו בני ישראל מוקדם בבקר עם ילדיהם, עם כל הבהמות והרכוש שלהם, יצאו בשמחה ממצרים. לקחו איתם בני ישראל מצות, שהרי לא יכלו לחכות והיו צריכים לאפות במהירות את הבצק (לאפות לחם לוקח הרבה זמן, אבל מצות נאפות במהירות).
הִנה, אחרי הרבה שנים שבני ישראל היו עבדים במצרים - הוציא ה' אותם משם בניסים גדולים, אחרי שהוא הביא על המצרים מכות שלא קורות באופן רגיל.  סתם כך, מים לא נהיים לדם; גם לא עולים צפרדעים בכל הארץ וגם שאר המכות - נכון? האם אנחנו יכולים להפוך מים לדם? בוודאי שלא. ה' עשה את זה בְנס. עכשיו כולם רואים שה' אוהב את עם ישראל, העם שלו; כולם מבינים שה' הוא שברא את העולם ולכן הוא גם יכול לשַנות אותו, לעשות נס, כשצריך (כמו שעשה בעשר המכות).   בדרך כלל ה' לא משנה סתם את הסדר הרגיל בעולם, את הטבע. אבָל, הרי את כל העולם ה' ברא בשביל שיהיה בו עם ישראל שיקיימו את התורה וכולם יִלמדו מהם; והם יהיו בַּמָקום הקדוש שמתאים להם, בארץ ישראל. אז כשצריך שעם ישראל יֵצאו מהמצרִים ויוכלו לִחיות כמו שמתאים להם וגם לקבל את התורה - בשביל זה, בשביל עם ישראל, שהם כאילו הבנים של ה' - ה' משנה את הסדר הרגיל של העולם, שהרי בשבילם הוא ברא אותו.
הביא ה' מכות קשות על המצרים, ובני ישראל יצאו בשמחה ממצריִם. עכשיו הם יודעים וכולם יודעים שהם העם של ה'.

"והגדת לבנך".
כשהוציא ה' את ישראל ממצרים, ציוה ה' שבכל שנה יעשו בני ישראל את חג הפסח, מיום החמִשה עשר לחודש ניסן, התאריך שבו יצאו, כדי לזכור את יציאת מצרים. שבעה ימים לא אוכלים חמץ, אוכלים מצות - כמו שאכלו ישראל כשיצאו ממצרים; ובלילה הראשון של הפסח - מספרים על יציאת מצרים. מִצוה לספר לבנים איך ה' הוציא אותנו משם.    מזמן שיצאנו ממצרים לפני הרבה שנים ועד היום - האבא מספר לבנים שלו על יציאת מצרים; כשהבנים גדלים, גם הם מספרים על זה לבנים שלהם בליל הסדר, וכך עד היום: אנחנו קוראים בליל הסדר מההגדה של פסח ומסבירים על יציאת מצרים, וצריכים להרגיש כאילו אנחנו בעצמנו יצאנו ממצרים.
   בהתחלה שואלים הילדים: "מה נשתנה", זאת אומרת - למה הלילה הזה שונה מכל הלילות של השנה?    ארבע קושיות - שאלות - שואלים ב"מה נשתנה": 1. למה הלילה אוכלים מצה, ובכל הלילות גם חמץ?   2. למה אוכלים בכל הלילות כל מיני ירקות, והלילה - מרור?   3. למה הלילה מטבילים שתי פעמים (גם סוג של ירק - כרפס - מטבילים במי מלח, וגם מרור בחרוסת)?  4. למה יושבים בהסבָּה (נשענים על הצד כשאוכלים את המצה ושותים את כוסות היין)?
אחרי שהילדים שואלים - והם רוצים מאוד לדעת את התשובות, האבא מסביר להם, כמו שכתוב בהגדה, מה היה ביציאת מצרים, שזו הסיבה לכל המנהגים האלה.
חכמינו אומרים שהסיפור של יציאת מצרים בליל הסדר צריך להיות "מתחיל בגנוּת ומסיים בשבח". כלומר, צריך קודם להגיד את הגנות - הדבר הרע - כמה רע היה לנו, ואחר כך להגיד את הטוב שה' עשה לנו. למה?   אם אומרים קודם כמה היה רע - מבינים אחר כך יותר כמה טוב שה' הציל  אותנו מהרע הזה.
על איזה רע מספרים בהתחלת ההגדה?  יש שני דברים שחכמים אמרו, ואת שניהם אנחנו מזכירים. דבר ראשון: הרע שהיינו עבדים לפרעה במצרים, זה ה"מתחיל בגנות". ו"מסיים בשבח" - אחר כך אומרים את הדבר הטוב - שה' הוציא אותנו משם.
ויש מי שאומר שהרע שמזכירים הוא הרע שהיה לנשמה. שבהתחלה היו אבותינו (עוד לפני אברהם אבינו) עובדים עבודה זרה, מתפללים לפסילים, ואחר כך ה' קרב אותנו אליו ולימד אותנו לעבוד אותו. כמה טוב לנו שאנחנו מתפללים לה' ועושים את המצוות שלו; וכמה טוב לנו שאנחנו לא עבדים של פרעה אלא עם ישראל שעושה מה שה' רוצה, מה שמתאים לנו באמת, לעם ישראל הצדיק.

פסח, מצה ומרור.
יש שלשה דברים חשובים מאוד שמזכירים ומסבירים בליל הסדר, וחייבים להזכיר אותם: פסח, מצה, ומרור (כתוב על זה בהגדה).
"פסח", זה קרבן הפסח שאבותינו היו אוכלים כשבית המקדש היה קיים, כמו שאכלו ביציאת מצרים. למה? כי ה' פסַח - דילג - על הבתים של בני  ישראל כשהוא המית את בכורי מצרים במכת בכורות, ואותנו הציל.
מצה למה אוכלים? כי לא הספיק הבצק של אבותינו להחמיץ, לִתפוֹח, עד שהקדוש ברוך הוא גאל אותם במהירות.
ואת המרור למה אוכלים? להזכיר איזה חיים מרים, קשים, עשו המצרים לאבותינו במצריים והעבידו אותם בעבודת פרך.
שלשת הדברים האלה הם ביחד: בגלל שהמצרים העבידו את ישראל בפרך, מררו את החיים שלהם (את זה מזכיר המרור) - ה' הוציא אותם משם, שהרי עם ישראל הוא טוב, מיוחד, אי אפשר שהמצרים יגידו לו מה לעשות, ועוד יעשו לו רע; המצה מזכירה לנו שה' הוציא אותנו, שהרי המצה נאפתה במהירות כשהגיע הזמן של יציאת מצרים. והפסח מזכיר לנו שכאשר ה' רצה לקחת את בני ישראל ממצרים - העניש את המצרים ופָסח על בָּתינו.
כשהיה בית המקדש קיים - היו אוכלים גם את הבשר של קרבן הפסח; היום אוכלים רק מצה ומרור.
 חידות חזרה (כדאי לעלעל בדפים כדי להיזכר בתשובות):
1.איזה דברים קשים גזר פרעה על עם ישראל?         2. האם פרעה שמע מיד למשה ואהרון, שיוציא את בני ישראל?  למה?            3. מה היו צריכים כולם ללמוד מהמכות שה' הביא על המצרים?
4. בשביל מי ה' משַנה את הסדר הרגיל של העולם כשצריך; עושה ניסים?      5. מַהם עשר המכות?
6. על מה מספרים בליל הסדר?      7. על מה מספרים קודם: על הרע שהיה לנו בהתחלה, או על הטוב שה' עשה לנו אחר כך? מי זוכר למה?    8. איזה שלושה דברים חשוב מאוד לומר בליל הסדר?   ומה כל אחד מהם מזכיר לנו?