דפים

יום שלישי, 29 במרץ 2011

לימוד הורים וילדים - חלק שני של תכנית הלימוד לקראת פסח

בעזהי"ת.                                                                                              
   
מתוך אתר "דעת"
                                                   הנושא: פסח (המשך)
המשך הלכות ליל הסדר.                                                             
הזכרנו בפעם הקודמת את מצות "והגדת לבנך" - המצוה לספר בליל הסדר על יציאת מצרים. בהגדה של פסח כתוב על יציאת מצרים; שם גם כתובים דברים נוספים שנוהגים לעשות בליל הסדר. נזכיר עכשיו חלק מהדברים האלה:

לפני האבא, או מישהו אחר שעורך את הסדר, יש את קערת ליל הסדר ובה שלש מצות. ומעליהָ: מרור, חרוסת (שמזכירה את הטיט שעבדו בו בני ישראל במצרים), ירק שקוראים לו "כרפס" (הרבה משתמשים בשביל כרפס בתפוח אדמה), "זרוֹע" - שזה קצת בשר שצָלו אותו (זכר לקרבן הפסח, שהיו אוכלים בזמן שבית המקדש היה קיים), וביצה מבושלת.
 לפני שאומרים את ההגדה - חוצים את המצה האמצעית לשני חלקים: חלק אחד (הקטן יותר) משאירים בקערה בשביל לקיים בו אחר כך מצות אכילת מצה, ואת החלק השני מכסים ושומרים בצד לסוף ליל הסדר. קוראים לו "אפיקומן".

אחרי שקוראים מההגדה על הקושי שהיה לנו במצרים ועל זה שה' הוציא אותנו משם והִכּה את המצרים - ומודים ומשבחים לה' - מגיע זמן אכילת המצה. לפני שאוכלים את המצה, מברכים ברכת "המוציא" ו"אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה". את המצה אוכלים בהסבה, כלומר: נשענים על צד שמאל (על כרית  או על המשענת של הכסא) ואוכלים. למה? כי כך היו אוכלים מלכים ואנשים חשובים, לא עבדים. ובליל הסדר אנחנו רוצים להזכיר ולהרגיש את הטובה הגדולה שה' עשה לנו בזה שהציל אותנו מלהיות עבדי פרעה ולקח אותנו להיות העם שלו. לכן אנחנו מסובים דרך חירות (חופש, ההיפך מעבדים).                                                                                                                              

גם מרור אוכלים, זכר לשיעבוד מצרַים (הרבה לוקחים חסה בשביל מרור, כי החסה בהתחלה מתוקה, אבל אם משאירים אותה הרבה זמן באדמה - בסוף היא נהיית מרה. כך המצרים - בהתחלה שיכנעו את אבותינו בדיבורים רכים שיעבדו בשבילם, ובסוף - העבידו אותם בכח, בצורה קשה ומרה). על המרור מברכים "על אכילת מרור", טובלים קצת בחרוסת, ואוכלים אותו לא בהסבה, שהרי הוא לא זכר לחירות אלא לשיעבוד, לעבודה הקשה.
אחר כך כורכים מצה ומרור ואוכלים ביחד, כמו שכבר הסברנו שדווקא בגלל שהמצרים רצו להשתלט על עם ישראל - ה' הוציא אותם משם, כי אי אפשר שהרשעים האלה ישלטו עלינו. המצה והמרור ביחד מזכירים לנו שמתוך הרע - השעבוד - בא הטוב, שה' הוציא אותנו משם.
אחר כך ממשיכים לאכול בשמחה את סעודת החג, של ליל הסדר.

בליל הסדר שותים ארבע כוסות יין (או מיץ ענבים למי שקשה לו לשתות יין). ארבע הכוסות האלה מזכירות לנו ארבעה דברים שה' אמר לעם ישראל כשהוא הבטיח להוציא אותם ממצרים: "והוצאתי אתכם", "והצלתי אתכם מעבודתם", "וגאלתי אתכם", "ולקחתי אתכם לי לעם".   יש נוהגים לשים על השולחן כוס נוספת, וקוראים לה כוסו של אליהו, והיא מזכירה לנו שה' גם אמר "והבאתי אתכם אל הארץ". את הכוס הזו אנחנו לא שותים. היא מראה שאנחנו מחכים ומאמינים שבקרוב יבוא המשיח עם אליהו הנביא, ואז ה' יביא את כל היהודים שנשארו בחו"ל, אל הארץ, כמו שהוא הבטיח - "והבאתי אתכם אל הארץ".

כבר סיפרנו שחלק מהמצה האמצעית משאירים בצד לסוף הסעודה, לאפיקומן [יש הרבה מקומות שהילדים מנסים כאילו "לגנוב" את האפיקומן, ואחר כך מבטיחים להם מתנות והם מחזירים. עושים את זה כדי שיהיה להם יותר מענין, והם יקשיבו היטב להגדה וישארו ערים]. מה זה האפיקומן? האפיקומן זו חתיכת מצה שאוכלים לזכר קרבן הפסח. כשהיה בית המקדש קיים - היו אוכלים בסוף הסדר את קרבן הפסח כשֶׁשְבעים, אבל עוד יכולים לאכול. היום, כשלצערנו אין לנו קרבן פסח, אנחנו משאירים את חתיכת המצה הזו לסוף - ואוכלים אותה כמו את קרבן הפסח: כששְבעים, אבל כשעוד יש "קצת מקום" לאוכל בבטן.      

בליל הסדר אנחנו שרים ומודים לה'.  את כל המצוות של הלילה אנחנו עושים בשמחה, זוכרים את יציאת מצרים, שה' הוציא אותנו מהרע שהיה לנו במצרים, ולקח אותנו להיות העם שלו, ושמחים ומודים לה'.

חידות חזרה
1. מה שמים בקערה של ליל הסדר?
2. חוצים את המצה האמצעית - לְמה משתמשים בכל חלק?
3. לָמה אוכלים ב"הסבה"?
4. מה מזכירות לנו ארבע הכוסות שאנחנו שותים בליל הסדר?
5. ומה מזכיר לנו האפיקומן?

אם יש לילד/ה כח - כדאי לחזור על סיפור יציאת מצרים ומשמעותה, כפי שהוזכר בקצרה בדף הקודם.