דפים

יום רביעי, 27 באפריל 2011

לימוד הורים וילדים - העומר וספירת העומר


מתוך: ויקימילון

קצי  קציר חיטים ושעורים                          
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מביאים קרבן מיוחד על המזבח, ביום השני של פסח; קראו לו "קרבן העומר". הקרבן הזה לא היה קרבן של בשר, אלא "קרבן מנחה", מתבואה - מקמח שעורים.

למה דווקא בפסח?  נסביר:    
             
את התבואה - החיטים, השעורים - זורעים באדמה בחורף. אחר כך, יורד גשם בעזרת ה' - ומתוך הגרעינים שבאדמה, מתחילה לצמוח התבואה. מגרעיני החיטה - יוצאת חיטה; מגרעיני השעורים - יוצאים צמחים של שעורים. יש להם גבעול ועליו - בתוך קליפות דקות - גרעינים, שבתוכם יש קמח. בשעורים משתמשים יותר בשביל להאכיל בהמות (אם כי אפשר לעשות מזה אוכל גם לבני אדם) - מהחיטים מכינים לחם ואוכל לבני אדם. כאשר עובר החורף - התבואה כבר גדולה ומגיע הזמן לקצור אותה: קודם, קציר השעורים (בערך לקראת פסח), ואחר כך קציר החיטים (בערך לקראת חג השבועות). אז מתי אפשר לאכול מהתבואה הראשונה של השנה הזאת? רק כאשר מגיע הפסח אפשר להתחיל לאכול את התבואה של השנה הזאת, אחרי שקוצרים אותה.

קרבן העומר.
 ציוה עלינו ה' בתורה, שלפני שאנחנו מתחילים לאכול תבואה מהשנה הזאת, דברים שעשויים מהקמח של השנה הזאת - קודם כל נביא את "קרבן העומר": כמות מסוימת של קמח מהשעורים (אותם קוצרים קרוב לפסח) - מביאים לבית המקדש. כך אנחנו זוכרים היטב היטב מי נותן לנו את כל התבואה, שממנה עושים לחם לאנשים ואוכל לבהמות. מביאים קודם כל קצת למזבח בבית המקדש וזוכרים שהכל מה'. מודים לה'.   כמות הקמח שהיה צריך להביא למזבח נקראת "עומר", לכן קוראים לזה "קרבן העומר".      

בשביל להביא את הקמח הזה למקדש - היו שליחים של חכמי ישראל קוצרים שעורים ומביאים אותם בסלים לירושלים, לבית המקדש. את הקציר הזה היו עושים במוצאי היום הראשון של פסח, בשמחה, הרבה אנשים היו שם (בלילה שאחרי ליל הסדר).
בבית המקדש היו מכים את השעורים בענפים כדי להפריד את הגרעינים מהשיבולים; אח"כ היו מכניסים את הגרעינים לכלי של נחושת שנקרא "אבּוּב" (הכלי הזה היה מנוקב כדי שהאש תוכל להיכנס בו) - ושמים אותו על האש על מנת לקלות את גרעיני השעורה, כמו שהתורה ציותה. אחר כך שמו אותם על הרצפה בחצר המקדש כדי שיתיבשו מהרוח, ואז היו טוחנים קצת את גרעיני השעורה כדי להפריד את הקמח מהקליפות של הגרעינים. לוקחים חלק מהקמח - בלי קליפות - ומנַפּים אותו בנפה עם חורים לא כל כך דקים. יוצא קמח יותר נקי. אחר כך מנפים בנפה עוד יותר דקה ושוב נשאר למעלה קצת לכלוך ויוצא קמח עוד יותר נקי. כך בשלש עשרה נפות, עד שיוצא קמח נקי נקי ודק דק. את הקמח הזה מערבבים עם קצת שמן. הכהן מניף אותו (מרים למעלה), מגיש לצד של המזבח ואח"כ שם אותו על המזבח. זה נקרא קורבן העומר.

העומר מתיר את אכילת התבואה החדשה.
לפני שמביאים את העומר - אסור עדיין לאכול תבואה חדשה של השנה הזאת [כבר אמרנו שרק לקראת פסח קצרו את התבואה של השנה הזאת; עד אז היה לנו קמח רק מהתבואה של שנה שעברה (שמרו אותו במחסנים) אנחנו מדברים עכשיו על התבואה שקצרו השנה].
רק אחרי שמקריבים את העומר בבית המקדש - מותר לאכול מהתבואה שקצרו השנה. כמו שאמרנו:  קודם כל, מביאים את ההתחלה של הקציר לבית המקדש - קרבן העומר; ורק אחר כך יכולים גם האנשים לאכול מהתבואה של השנה הזאת. כך הם גם זוכרים היטב שה' נתן להם אותה ורק אחרי שהביאו לו קרבן ממנה - התחילו לאכול גם הם.

ספירת העומר.
מהלילה הזה שבו קצרו את העומר, הלילה השני של פסח, לילה אחרי ליל הסדר - מתחילים לספור "ספירת העומר", כמו שכתוב: "וספרתם לכם ממחרת השבת (הכוונה - ממחרת החג הראשון של פסח, שגם הוא נקרא בלשון התורה "שבת")...". למה קוראים לזה "ספירת העומר"? כי מתחילים אותה מהיום שמביאים את העומר למקדש. חכמים תיקנו לברך על המצוה הזו: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר". אח"כ סופרים: ביום הראשון אומרים, "היום יום אחד לעומר", ביום השני - "היום שני ימים לעומר"; כשמגיעים ליום השביעי - שבעה ימים זה שבוע - אומרים: "היום שבעה ימים שהם שבוע אחד לעומר", כי מצוה לספור גם את הימים וגם את השבועות. ביום השמיני: "היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד לעומר". כך סופרים ארבעים ותשעה יום - שבעה שבועות.   וּלְמה מגיעים בסוף הספירה, אחרי ארבעים ותשעה יום? לחג השבועות.  

לָמה סופרים? כי ה' ציוה בתורה. אבל אנחנו גם יכולים להבין, שכאשר מחכים מאוד למַשהו - סופרים את הימים: מתי זה כבר יגיע?    לְמה אנחנו מחכים אחרי פסח? למתן תורה. יצאנו ממצרים בפסח, סוף סוף אנחנו העם של ה' בלי שהמצרים מפריעים לנו; אבל כיצד נכיר באמת את המידות הטובות שיש לעם ישראל, את האופי של עם ישראל? כיצד נדע איך מתאים לעם של ה' להתנהג?  חיכו בני ישראל כשיצאו ממצרים: מתי יקבלו את התורה? התורה מגלה לנו מה המידות הטובות שלנו ומראה לנו איך מתאים לעם ישראל להתנהג, לפי הרצון של ה'. אחרי ארבעים ותשעה יום הגיע סוף סוף הזמן של מתן תורה. כך בכל שנה אנחנו סופרים מפסח; סופרים ומחכים מהיום שיצאנו ממצרים, בפסח: מתי יגיע חג השבועות, זמן מתן תורה, שבו אנחנו שוב שמחים בנתינת התורה, התורה שקיבלנו מה', התורה שמתאימה לעם ישראל, העם הצדיק והקדוש של ה'.

חידות חזרה:
1. מהו קרבן העומר?     
2. מתי קוצרים את השעורים לעומר?    
3. מה עושים עם הקמח  של העומר  שהוציאו מהשעורים?    
4. מה מותר לאכול רק אחרי הבאת קרבן העומר?
5. ממתי מתחילים לספור את ספירת העומר, ועד מתי סופרים?   
6. מה מזכיר לנו זה שאנחנו סופרים עד חג השבועות?