דפים

יום ראשון, 1 במאי 2011

מאברהם אבינו ועד ליום העצמאות - לימוד הורים וילדים לקראת יום העצמאות

סיפור "הקדמה" לתכנית יום העצמאות...

ילד אחד היה גר בבית מיוחד במינו. זה היה בית יפה מאוד, משוכלל; ומסביבו גינה ובה עצים עם פירות מכל הסוגים, פרחים ועצים נפלאים ומעיינות מים משקים את הגינה.

ובבית הזה היה "קסם" מיוחד: אם היה גר בו מישהו מהמשפחה של אותו הילד - היו העצים צומחים, נותנים אפילו פירות גדולים ולא רגילים, בתנאי שהוא היה מתנהג טוב, כמו שהיה מתאים לאותה משפחה. גם האנשים שבבית היו בריאים וחזקים. אבל אם היה מישהו אחר רוצה לגור שם - לא היו הפירות צומחים, וגם אם מי שגר שם מהמשפחה היה מתנהג רע - הגן היה נחרב.

גדל הילד בבית הנפלא הזה בשמחה גדולה.
אבל מסביב לגדר הגבוהה של הגינה היו שכנים רעים. לאט לאט התחיל הילד ללמוד ממעשיהם הרעים - וה"קסם" פעל: הגינה החֵלה לנבול, והבית התחיל להתפורר. וה"קסם" היה כזה שגם הילד כבר לא הרגיש שם כל כך טוב (בינתיים הוא כבר לא היה ילד, הוא כבר היה גדול).

ואז השכנים הרעים רצו לקחת ממנו את הבית והגינה הנפלאים,  גירשו אותו משם (כבר לא היה לו הרבה כח לעמוד נגדם בגלל שה"קסם" של הבית לא עזר לו, שהרי הוא לא התנהג כמו שצריך) - והתיישבו במקומו. אבל... העצים לא פרחו, והבית לא היה נראה כבר יפה; הרי לא גר בו מי שמתאים לו. וגם השכנים הרעים לא הצליחו לגור שם הרבה זמן. כל פעם התחלפו.

בינתיים, האיש הזה - שבגלל מעשיו הרעים הפסיד את הבית - הצטער מאוד; הוא התגעגע לבית, וידע למה הצליחו לגרש אותו משם. אחרי הרבה זמן, כשהוא כבר למד היטב את הלקח, החליט לחזור לבית שלו. עכשיו הוא כבר לא ילמד מהשכנים הרעים.

והנה - איזה פלא: רק דרכו רגליו בחצר הבית, התחילו העצים לפרוח, הפירות לגדול והבית להבריק. נבהלו כל השכנים, גם קינאו: רק הוא מצליח בבית הזה. אבל עכשיו כבר אף אחד לא יכול לנצח אותו, הוא מתנהג כמו שמתאים לבית וה"קסם" עוזר לו להיות חזק ולגינה הנפלאה - לפרוח.
באמת, ילדים, לא היה ילד כזה ולא היה בית עם "קסם" שהגינה צומחת כשהוא מתנהג יפה.

אבל היה דבר כזה בעולם, הרבה יותר: אתם יודעים למי? לנו! עם איזה בית? עם ארץ ישראל!

ה' נתן לנו ארץ טובה, קדושה ונפלאה. והארץ הזו היא מיוחדת. זה יותר מ"קסם", שלא קורה באמת - זה מה'! כאשר עם ישראל בארץ ומתנהג כמו שצריך לפי רצון ה', כמו שמתאים לו - הארץ נותנת פירות טובים ועם ישראל חזק. אף אחד לא יכול לנצח אותו. וגם עם ישראל מלא חכמה נפלאה - חכמה של התורה, כשהוא בארץ שלו.

אבל, היה זמן שעם ישראל למדו מהגויים הרעים שמסביבם - ואז הם כבר לא היו כל כך חזקים, הגויים גירשו חלק גדול מהם מהארץ לגלות, לחוץ לארץ.

והארץ? היא הפסיקה לתת פירות טובים. לגויים, ארץ ישראל הקדושה לא נתנה פירות כאלה. הם לא הצליחו לשבת פה הרבה זמן. כל הזמן התחלפו הגויים שבאו לכאן - כולם רצו שהארץ תהיה שלהם ואף אחד לא הצליח להישאר כאן הרבה זמן.

בינתיים - עם ישראל (כמו הילד בסיפור) התגעגע מאוד לארץ, הבין שבגלל החטאים ה' הגלה אותו מהארץ והתפלל מתי יחזור. וכשה' ריחם עלינו והתחיל להחזיר אותנו - לפני לא כל כך הרבה שנים - התחילה הארץ שוב לתת פירות טובים, יפים, גדולים, הרבה. ושוב עם ישראל נהיה חזק בארץ, כמו בסיפור, הרבה יותר מזה. כי זה לא לילד אחד אלא לכל עם ישראל!

אנחנו צריכים לשים לב להתנהג כמו שה' רוצה, כמו שמתאים לעם ישראל הקדוש והטוב בארץ הקדושה והטובה; ללמוד תורה, להכיר טובה לה' שמחזיר אותנו לארץ ולשמוח בזה - וכך נראה יותר ויותר כמה עם ישראל טוב וחזק וכמה הארץ טובה ונפלאה ומתאימה לעם ישראל.

 
                                  יום העצמאות
הבטחת הארץ
ה' אמר לאברהם אבינו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". הארץ שה' אמר לאברהם ללכת אליה היא ארץ ישראל, שאז עוד נקראה ארץ כנען. ה' הבטיח לאברהם שכאן, בארץ, יהיה ממנו עם גדול, שה' יעזור לו ויברך אותו וכל הגויים ילמדו ממנו. אברהם אבינו רצה שיהיה ממנו עם צדיק שחי בארץ ישראל כמו שה' רוצה.
גם ליצחק אבינו, הבן של אברהם, חזר ה' והבטיח את הארץ, וגם ליעקב אבינו, הבן שלו.

אחר כך יעקב ובניו ירדו למצרים. לבנים של יעקב נולדו ילדים - וכשהם גדלו נולדו גם להם הרבה ילדים, וכך התחיל להיות עם ישראל. שנים רבות היו בני ישראל במצרים, עבדו בפרך, וחיכו שה' יוציא אותם משם ויביא אותם לארץ הטובה שהבטיח לאבותיהם.

סוף סוף הגיע הזמן - ה' שלח את משה ואהרון להוציא את בני ישראל ממצרים והבטיח שיביא אותם לארץ שנשבע לאברהם, יצחק ויעקב לתת לבניהם.

כמו שכבר סיפרנו בפסח - ה' הוציא את עם ישראל ממצרים בניסים גדולים. אחרי שהסתובבו במדבר ארבעים שנה, זכו בני ישראל - לשמחתם הרבה - להגיע לארץ ישראל.


ארץ ישראל

ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת במינה, ארץ קדושה וטובה שה' בחר בה וחיבב אותה יותר מכל העולם. כאן המקום שמתאים לנו, לעם ישראל. כאן אנחנו יכולים יותר טוב ללמוד תורה, לקיים מצוות, להיות טובים. כך ה' עשה את ארץ ישראל. מצוות שמקיימים בארץ "שוות יותר" ממצוות שמקיימים בחוץ לארץ. חכמינו זכרונם לברכה אומרים שאפילו מי שהולך קצת בארץ ישראל, כבר יש לו שכר גדול מה'. בארץ ישראל היו נביאים, אנשים שהיו שומעים דיבורים מה'. כאשר עם ישראל התנהגו טוב, כמו שמתאים להם - ה' גם נתן בארץ הרבה פירות, פירות גדולים וטובים שמזכירים לנו את  השגחתו המיוחדת בארץ.

רצה ה' שיבוא העם המיוחד שלו, עם ישראל - לארץ המיוחדת שלו, ארץ ישראל, ופה יעשו מדינה. מדינה, זאת אומרת שאנחנו נשלוט בארץ, נחליט פה - לא הגויים. נבנה את הארץ, נעשה בה בתים, ניטע עצים ונתנהג במדינה שלנו כמו שמתאים לעם ישראל. כך יוכלו גם הגויים, בארצות אחרות, ללמוד מעם ישראל הצדיק - והעולם יהיה יותר טוב.

בארץ ובגלות

עכשיו נחזור למה שקרה עִם עם ישראל אחרי שיצאו ממצרים, קיבלו את התורה, והגיעו לארץ ישראל, הארץ הטובה והמיוחדת.

בני ישראל כבשו את הארץ וישבו בה, כמו שה' ציוה אותם. שנים רבות היו בארץ; במשך הזמן היו להם אפילו מלכים (דוד ושלמה ועוד מלכים), בנו את בית המקדש בירושלים, שמחה גדולה היתה לעם ישראל בארץ.

אבל, כמו שסיפרנו, ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת, לא רגילה. וכאשר בני ישראל למדו מעשים רעים מהגויים שסביבותיהם, חטאו חטאים חמורים - ולא עזרו אפילו האזהרות של הנביאים, שבגלל זה ה' יוציא אותם מכאן; בסוף באמת קרה הדבר הנורא הזה - הגויים החריבו את בית המקדש הראשון ועַם ישראל יצאו לחוץ לארץ, לגלוּת. ארץ ישראל "לא סובלת" חטאים כאלה. הצטערו היהודים מאוד והתגעגעו לחזור לארץ. אכן, אחרי שבעים שנה חזרו, נבנה בית המקדש השני ושוב היו הרבה שנים בארץ שלנו.

לצערנו, שוב חטאו היהודים, התנהגו מאוד לא יפה אחד אל השני ("שנאת חינם" קוראים לזה) עד שה' הביא עליהם שוב גויים שהחריבו את בית המקדש השני וחלק גדול מעם ישראל יצאו לגלות, לחוץ לארץ.

הפעם זה היה להמון שנים. במקום שהיהודים יהיו ביחד, בארץ שלנו, ובשלטון שלנו - בגלות היה ההיפך: מפוזרים בהרבה ארצות, בארצות לא שלנו, והגויים שולטים עלינו. רע ומר היה לנו בגלות. הצטערנו שאנחנו לא בארץ שלנו; והגויים עשו לנו הרבה צרות. אפילו אם היה ליהודים קצת טוב באיזו ארץ - אחרי כמה זמן היו מגרשים אותם משם או מחליטים עליהם כל מיני דברים רעים. התפללו היהודים לה' שיחזיר אותם סוף סוף לארץ.

ומה קרה בארץ ישראל בזמן הזה שעם ישראל היה בגלות?

תמיד היו קצת יהודים שנשארו בארץ ולא עזבו אותה. אבל בינתיים ניסו הרבה עמים אחרים, גויים, להשתלט עליה; כולם ידעו שזו ארץ חשובה - אך אף אחד לא הצליח להישאר כאן להרבה זמן, והארץ גם לא נתנה להם הרבה פירות. ארץ ישראל חיכתה לבנים שלה, לעם ישראל.


שיבת ציון

והנה אחרי הרבה הרבה שנים שהיינו בגלות - ה' ריחם עלינו והתחיל להחזיר את עם ישראל לארץ. עוד ועוד יהודים התחילו לעלות לארץ, התחילו לבנות אותה מחדש, לזרוע, לנטוע; גם הארץ התחילה מחדש לתת את פירותיה טובים לעם ישראל.

והנה הגיע הזמן, אחרי שהיהודים התאמצו לעלות לארץ, ליישב  אותה ולהפסיק את השלטון של הגויים האנגלים ששלטו פה - החליטו נציגים מהרבה מדינות שהגיע הזמן להחזיר את ארץ ישראל לעם ישראל. הגויים האנגלים יָצאו מכאן, וקמה מדינת ישראל (עדיין בחלק מהארץ ולא בכולה. נקוה שבעזרת ה', בקרוב כל ארצנו תהיה בידנו). הודענו לכל העולם שאנחנו שוב שולטים בארץ.

איזו שמחה גדולה היא זו: אחרי שהיו גויים שניסו להשמיד את עם ישראל, חס ושלום, בגלות; אחרי שכל כך הרבה שנים היינו מפוזרים מחוץ לארץ הטובה שלנו תחת שלטון הגויים - סוף סוף חזרנו לארצנו.
המדינות שמסביבנו, מדינות ערַב, לא הסכימו ונלחמו בנו; אבל ה' עזר לנו -  ונצחנו אותם.

עכשיו אנחנו שוב הרבה יהודים ביחד, בארץ שלנו שמתאימה לנו, ובשלטון שלנו: לא הגויים מחליטים עלינו ועל הארץ שלנו. קמה מדינת ישראל. יש לנו ממשלה שלנו, יש לנו צבא. יש לנו דגל - כחול לבן. הארץ שוב נותנת פירות יפים וטובים, כי עם ישראל חוזר אליה. המון יהודים עולים לארץ מכל העולם, חוזרים מהגלות. אנחנו בונים את הארץ, מקימים הרבה יישובים, כמו שהיה בזמן דוד ושלמה מלכי ישראל. הארץ זה המקום הכי מתאים ללמוד בו תורה. הרבה ישיבות קמות בארץ ישראל, יש המון לומדי תורה בארץ, ברוך ה'. ה' גואל אותנו, מחזיר את עם ישראל לארץ, כמו שהוא הבטיח לנו לפני המון שנים, ע"י הנביאים ששמעו את הדיבור שבא מה' - שבסוף נחזור לארץ. בגלל שאנחנו באויר הבריא של ארץ ישראל הקדושה - גם הרבה אנשים חוזרים בתשובה ורוצים לקיים את התורה והמצוות. והרבה יהודים מכל העולם עולים עוד ועוד לארץ.

יום העצמאות

קבעו המנהיגים של עם ישראל, ביחד עם הרבנות הראשית, את היום שבו הכריזו על המדינה ליום חג. ביום העצמאות אומרים תפילות מיוחדות ומודים לה' על הניסים הגדולים שעשה לנו - שהביא אותנו מחדש לארץ שהבטיח לאבותינו ואנחנו זוכים שתהיה לנו מדינה בארץ: כמו שרצו אברהם, יצחק ויעקב; כמו שחיכו היהודים בכל הדורות. הרבה עושים סעודה חגיגית, יש כאלה שמטיילים בארץ כדי לשמוח שחזרנו אליה ולהודות לה'.

אנחנו צריכים להשתדל להיות טובים בארץ שלנו, במדינה שלנו; כמו שה' רוצה, כמו שמתאים לעם ישראל. כך יוכלו גם הגויים ללמוד מאיתנו - וה' יבנה לנו את בית המקדש ויביא לנו את המשיח בקרוב בימינו.