דפים

יום שלישי, 24 במאי 2011

לימוד הורים וילדים ליום שחרור ירושלים - חלק ב'

הזכרנו בשבוע שעבר את ירושלים; מזמנו של אברהם אבינו, דרך זה שאחרי הרבה זמן בני ישראל שיצאו ממצרים וקיבלו את התורה - חיכו לירושלים, לבית המקדש שיהיה; עד לדוד המלך שהוא הראשון שכבש את ירושלים מאז שבני ישראל נכנסו לארץ. למדנו שבירושלים היו המלכים שלנו, הנביאים, חכמי ישראל הגדולים והכוהנים. הזכרנו את בית המקדש הראשון שבנה שלמה המלך וכמה נפלא היה אז בירושלים. סיפרנו איך אחרי הרבה שנים נחרב בית המקדש; איך חזרו היהודים לירושלים ונבנה בית המקדש השני ושוב היתה שמחה גדולה בירושלים. איך גם הוא נחרב אחרי הרבה שנים בגלל שנאת חינם שהיתה בעם ישראל; והיהודים היו באים לבכות על החורבן ליד הכותל המערבי וידעו שבזכות צערם ותפילתם על ירושלים ובית המקדש - ה' יבנה אותם מחדש, את המקום הכי חשוב וקדוש בעולם.

בזמן הגלות

אחר כך כבר הירשו ליהודים לגור בירושלים. אבל גויים שלטו שם. הרבה עמים ניסו לשלוט על ארץ ישראל ועל ירושלים, אבל אף אחד מהם לא הצליח להישאר שם הרבה זמן. ארץ ישראל וירושלים חיכו לעם ישראל.
 ובינתיים - היהודים שבארצות הגלות התפללו בכל יום כמה פעמים שה' יחזיר אותנו לירושלים - ויבנה מחדש את בית המקדש. תמיד זכרו את ירושלים: בערב חג הפסח היו מזכירים איך הקריבו את קרבן הפסח בירושלים. בחגים ובשמחות היו אומרים בסוף: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", כאילו אמרו: אין שמחה שלימה עד שתִּבָּנֶה ירושלים. חכמים תיקנו גם שבחתונות, בתוך השמחה הגדולה, ישברו כוס להזכיר שאין השמחה שלימה עדיין בגלל חורבן ירושלים. אדם שהיה בונה בית יפה - היה משאיר על הקיר ממול הפתח ריבוע לא מסויד, להזכיר: בית המקדש, הבית של כולנו, עדיין אינו בנוי.
בכל השנים שעברו, ניסו יהודים מהגלות לעלות לארץ. כל פעם היו עוד קצת יהודים שבאו מהגלות, מחוץ לארץ, לירושלים;וכך הם הזכירו שעם ישראל לא מוותר על ירושלים, אף פעם.
שיבת ציון

והנה אחרי הרבה הרבה שנים התחילו יותר יהודים להתעורר לעלות בחזרה לארץ, ולגור בירושלים. רבנים חשובים באו לירושלים וגם "סתם" יהודים. בהתחלה יהודים חיו רק בעיר העתיקה של ירושלים, בין החומות. אחר כך בנו בתים גם מחוץ לחומות. ירושלים הלכה וגדלה. ה' מחזיר את עם ישראל לארץ (למדנו על זה לקראת יום העצמאות) וגם לירושלים באו הרבה יהודים.
כשהגיע הזמן הקרוב להקמת המדינה שלנו - עשו הערבים מצור על ירושלים. הם לא רצו שלעם ישראל תהיה שוב מדינה בארץ שלו, שאנחנו נשלוט פה; וגם לא רצו ששוב תהיה ירושלים עיר הבירה של מדינת היהודים. הם נלחמו נגד עם ישראל שרוצה להקים מדינה, זו היתה "מלחמת השיחרור".
מה זה מצור? שמו אנשים עם רובים קרוב לכביש שעולה לירושלים, שאי אפשר יהיה להכניס אוכל ושתיה, עד שימסרו להם חס ושלום את העיר. עלו היהודים לירושלים במשוריינים, מכוניות עם קירות עבים וחלונות קטנים, בתוכם היו יהודים עם נשק לפרוץ את המצור, ואיתם - משאיות עם אוכל לירושלים.חלק מהמכוניות נפגעו. אחרי שנגמרה המלחמה השאירו אותם בצד הכביש, שנזכור את הגיבורים שהשתדלו בשביל ירושלים.
בסוף ניצחנו את הערבים,וירושלים נהיתה עיר הבירה של מדינת ישראל. אבל היה עם זה משהו מצער מאוד: רק ירושלים החדשה - שמחוץ לחומות - נשארה בידינו. העיר העתיקה, המקום של בית המקדש, הכותל המערבי- נשארו בשלטון של הירדנים, הערבים.
אחרי שקמה מדינת ישראל - במשך תשע עשרה שנה לא יכלו יהודים להיכנס לעיר העתיקה. כל השנים לפני כן היו באים יהודים מכל העולם, מעט מעט בכל פעם, כדי להתפלל מול הכותל המערבי; ודווקא עכשיו - כשיש לנו מדינה שלנו, לא יכלו לבוא לעיר העתיקה. הערבים שלטו שם. כמה שזה מצער! כאילו ה"לב"של המדינה חסר ממנה!

מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים
והנה, אחרי תשע עשרה שנה- ניסו הערבים שוב להילחם במדינת ישראל. מצרים, ירדן, עירק, סוריה - ביחד, רצו לנצח את מדינת ישראל. אבל ה' עזר לנו ובששה ימים ניצחנו את כולם - את המצרים מצד אחד, את הסורים מצד שני, את הירדנים, שלהם עזרו העירקים - מצד שלישי. "מלחמת ששת הימים"קראו למלחמה הזאת. כל העולם התפעל: איך בששה ימים מדינת ישראל הקטנה מנצחת את כל הערבים!ה' עזר לנו ונתן גבוּרה גדוֹלה לחיילים.
אבל העיקר היה בירושלים. הערבים ירו על ירושלים החדשה - זאת שמחוץ לחומות העיר העתיקה (העיר העתיקה היתה הרי עדיין בידי הירדנים, הערבים)- ואז הצבא שלנו נלחם בהם. התקרבו אל חומות העיר העתיקה, והמפקד של החיילים שלנו אמר להם שהם יהיו הראשונים שיכבשו את ירושלים העתיקה אחרי כל השנים של הגלות. החיילים שלנו נלחמו בגבורה גדולה סביב העיר העתיקה ובתוך הסימטאות הצרות שלה.
עם החיילים הראשונים שנכנסו לשערי העיר העתיקה - היה הרב הראשי של הצבא, הרב שלמה גורן זצ"ל. ביד אחת החזיק שופר וביד שניה ספר תורה קטן. הוא הרגיש איזה דבר גדול ושמח זה שצבא ישראל כובש שוב את ירושלים העתיקה. תָקע בשופר, צעק פסוקים - והחיילים אחריו, כמו שמתאים לעם ישראל להיכנס לירושלים.
הגיעו להר הבית, המקום שבו היה פעם המקדש; אחר כך ירדו לכותל המערבי והתפללו שם. הרב גורן ברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" ותקע בשופר. הזכירו בתפילה גם את החיילים הקדושים שנהרגו במלחמה בשביל עם ישראל וירושלים.
המפקד שאל את החייל שהגיע ראשון לכותל המערבי והניף עליו דגל ישראל, מה הוא רוצה בתור פרס? החייל שלמד בישיבה, ביקש שיביאו את ראש הישיבה, הרב צבי יהודה הכהן קוק ואת הרב דוד הכהן (שקראו לו "הנזיר") לכותל. היו אלה שני רבנים צדיקים ששמחו שיש את מדינת ישראל, ותמיד חיכו: מתי גם ירושלים תהיה בידינו. תמיד התפללו שה' יגאל ויציל את עם ישראל ואת ארץ ישראל, וירושלים. עכשיו הם זכו לראות את זה. הביאו אותם בג'יפ, הרב הנזיר נצמד לכותל המערבי ולא זז, כּבֶן שחוזר אל אמו אחרי הרבה שנים.והרב צבי יהודה אמר: "יוֹתֵר לֹא נָזוּז מִכָּאן לְעוֹלָם".

אחרי מלחמת ששת הימים קבעה הרבנות הראשית לישראל ביחד עם הממשלה, את יום ירושלים - כ"ח אייר - ליום חג. לובשים בגדים חגיגיים, אומרים תפילת "הַלל" להודות לה', עושים סעודות מצוה, ומודים לה' שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לזְכּוֹת אחרי אלפיים שנה - דווקא אנחנו - לחזור לירושלים; ולא תחת שלטון של גויים, אלא לחזור ולשלוט אנחנו - עם ישראל- בירושלים!
ברוך ה' שזכינו לזה. הנה ירושלים גדולה, הממשלה שלנו בירושלים, הרבה ישיבות ובתי כנסת, הרבה בתים יפים בירושלים,הרבה יהודים גרים בירושלים. בשלשה רגלִים (פסח, שבועות וסוכות) באים המון יהודים לכותל המערבי, מתפללים, שמחים, מודים לה' ומקוים שבקרוב ייבנה בית המקדש ויוכלו לעלות לָרֶגל לשם. גם ביום ירושלים, היום הזה שבו שיחררו חיילי צבא הגנה לישראל בעזרת ה' את ירושלים העתיקה ומקום המקדש מידי הערבים - באים המונים לעיר העתיקה, לכותל המערבי, להודות לה' על הניסים והנפלאות ולהתפלל לבנין ירושלים השלמה. יום ירושלים הוא יום של שמחה גדולה.

חידות חזרה
1. איזה מנהגים נהגו היהודים כדי לזכור שירושלים ובית המקדש עדיין לא בנויים?
2. מה זה ה"מצור" שעשו הערבים על ירושלים במלחמת השחרור, כשהתחילה מדינת ישראל? מי ניצח בסוף?
3. איזה מקום חשוב לא היה בידינו אחרי מלחמת השחרור? מתי כן הצליחו לכבוש בחזרה את המקום הזה?
4. על מה מודים לה' ביום שחרור ירושלים?