דפים

יום חמישי, 22 בספטמבר 2011


סוכות

ראשי פרקים:
א. סוכות - אחרי רה"ש ויוה"כ, שמחת ההמלכה והתשובה.
ב. חג האסיף.
ג. סוכה - זכר לענני הכבוד; שמירת ה' עלינו, ביטחוננו בה'.
ד. מדיני בנית הסוכה.
ה. מדיני הישיבה בסוכה.
ו. הדין על המים. ארבעת המינם ורמזיהם.
ז. נטילת לולב.
ח. "הושענות".
ט. "זמן שמחתנו" - בניסי ה' ובברכת ה' בטבע.
י. עצרת - שמחת תורה.
י"א. סוכות בזמן בית המקדש, עליה לרגל, "שמחת בית השואבה".

א. סוכות - אחרי רה"ש ויוה"כ, שמחת ההמלכה והתשובה.
אחרי רה"ש ויוה"כ מגיע חג הסוכות. חג הסוכות נקרא גם זמן שמחתנו: הנה עברו ימי התשובה, התחלנו את השנה בראש השנה וזכרנו שאנחנו העם של ה', וה' הוא המלך שלנו. חזרנו בתשובה, ניצחנו את היצר הרע, התפללנו ואנחנו נקיים מהעוונות - עכשיו (אחרי שעבר גם יום הכיפורים) אנו מרגישים שמחים מאוד; שאנחנו טובים ומתאימים לאיך שעם ישראל הטוב צריך להיות: נקי מחטאים, אוהב את ה', צדיק. וה' שמח בנו, שנמחלו עוונותינו, ואנחנו חביבים ואהובים לפניו.

ב. חג האסיף.
חג הסוכות נקרא גם "חג האסיף". מי שעובד בשדה אוסף בזמן הזה את התבואה והפירות הביתה, לפני החורף, והוא שמח בברכה  שה' נתן לו. אז יש כאן גם שמחת הגוף - על הברכה שה' נתן בשדה, וגם שמחת הנפש - על הנקיות מהעוונות; זמן שמחתנו.

ג. סוכה - זכר לענני הכבוד; שמירת ה' עלינו. בטחוננו בה'.
בחג הסוכות צריך לגור בסוכה במקום בבית הרגיל, נשים לא חייבות במצוה הזאת, אבל גם הן יכולות "להרויח" אותה אם הן רוצות.
למה יוצאים לסוכה? כתוב בתורה שזו מצוה של ה', כדי שנזכור שכאשר ה' הוציא אותנו מארץ מצרים (אחרי שעם ישראל, לפני הרבה שנים, היו עבדים לפרעה במצרים וה' הוציא אותם משם. אח"כ נתן להם את התורה והביא אותם לארץ ישראל), הוא הושיב אותנו בסוכות. אלה היו סוכות מיוחדות, ענני כבוד: עננים שהקיפו את עם ישראל מכל הצדדים, שלא יהיה להם חם מדי או קר מדי, עננים של נס.
זכר לזה (צריך לזכור את זה כשיושבים בסוכה!) אנחנו עושים סוכות. אנחנו נזכרים שה' אוהב אותנו, שומר ומשגיח עלינו, עם ישראל, כמו שהקיף אותנו בענני הכבוד. הסוכה שמקיפה אותנו - מזכירה לנו את זה.
אתם יודעים1 - דווקא כעת, בחג האסיף, מתאים מאוד לזכור שה' שומר עלינו וממנו יש לנו את הכל. למה? כי האדם, שהביא הרבה פירות ותבואה הביתה עלול להתגאות ח"ו, ולהגיד: הנה, אני עשיר, מעצמי יש לי את הכל.  אומרת לו התורה: צא מהבית שלך החזק, ולך לסוכה; וזה יזכיר לך שהשמירה של האדם היא לא בגלל שיש לו הרבה כסף ופירות ובית חזק. אל תסמוך על העושר שלך - ה' שומר על האדם, הוא נותן לו את הכסף שלו, את הפירות שלו ואת הבית שלו.
כשהאיש יוצא מהבית והולך לסוכה בגלל שה' ציוה, זה עוזר לו לזכור שלא הבית החזק שומר עליו: אחרת - למה הוא יוצא מהבית לסוכה? אלא ה' שומר עליו וכשה' אומר ללכת לסוכה - אפילו אם היא קצת מתנדנדת, זה יותר בטוח מהבית החזק, כי זו מצוה של ה'. כך האדם זוכר שאם הוא יקיים את מצוות ה' - ה' יעזור לו ויגן עליו, יותר מהבית הכי חזק, יותר מכל מה שהכסף שלו יכול לעזור לו.  בכסף אפשר להשתמש, כדי לעשות דברים שה' רוצה, אבל לא עליו סומכים.

ד. מדיני בנית הסוכה2 .
לסוכה צריכים להיות לפחות שלשה קירות שכמעט לא מתנדנדים ברוח. הסכך - שמלמעלה - הוא החלק החשוב של הסוכה: הוא צריך להיות מדברים שגדלים מהאדמה, כמו עצים; אבל כשהם כבר לא מחוברים לאדמה (אם מישהו ישים את הענפים של עץ כשהם מחוברים עדיין לעץ - על הסוכה, זה לא כשר). אם עשו מהקרשים האלה כלים, למשל צלחות וכוסות מעץ, הם כבר פסולים לסכך; הסכך צריך להיות מדברים שלא עשו מהם כלי. רוב הגג צריך להיות מכוסה בסכך, שיהיה "צילתה מרובה מחמתה", יותר צל משמש - אחרת זה פסול.

ה. מדיני הישיבה בסוכה.
בלילה הראשון של סוכות חייבים לאכול בסוכה סעודה עם לחם. בשאר הימים, אם רוצים לאכול לחם -  חייבים לאכול בסוכה; אבל מי שלא רוצה לאכול לחם - לא חייב. יש כאלה שמקפידים אפילו כוס מים לא לשתות מחוץ לסוכה.
כשבאים לאכול בסוכה מברכים "ברוך ... אשר קדשנו במצוותיו וציונו לישב בסוכה". בלילה הראשון מברכים גם "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" - ברוך ה' שהחיה אותנו - נתן לנו חיים, וזכינו להגיע לזמן הזה לקיים את המצוה היקרה של הסוכה. רבים מקשטים את הסוכה, לכבוד המצוה. בזה אנחנו מראים כמה אנו מחבבים את מצות הסוכה. קוראים לזה נוי סוכה (היופי של הסוכה).

ו.הדין על המים, ארבעת המינים ורמזיהם.
בחג הסוכות העולם נידון על המים.
ה' מחליט כמה גשמים יהיו השנה. אנחנו לוקחים ארבעה מינים שציותה התורה: לולב, אתרוג, הדס וערבה - הצמחים האלה גדלים על מים. הם צריכים מים שישקו אותם; כשאנחנו מתפללים איתם ביד - אנחנו מזכירים ע"י זה לפני ה', כמה כל האנשים והצמחים צריכים מים, מבקשים שה' ירחם עלינו ויתן הרבה גשמים בחורף שבא. אנחנו כאילו מתפללים ומודים לה' יחד עם העצים.
ארבעת המינים האלה גם מזכירים שה' נותן פירות וצמחים טובים מהאדמה ומשקה אותם מהגשם: עכשיו הרי חג האסיף, אוספים את הפירות - אז משבחים ומודים לה' שמצמיח דברים טובים מהאדמה וזוכרים שכל הטוב שיש לנו הוא מה'.
ארבעת המינים מזכירים לנו את החלקים של עם ישראל:
האתרוג - יש בו טעם וריח; כך יש אנשים שגם לומדים תורה וגם עושים מעשים טובים.
לולב בא מעץ תמר - לתמר יש טעם אך לא ריח; כך יש אנשים שלומדים תורה אך אין להם מעשים טובים.
הדסים - ריח ולא טעם; בני אדם בעלי מעשים טובים ולא תורה.    
ערבה - אין בה לא טעם ולא ריח; ככאלה שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. אנחנו לוקחים את ארבעת המינים ביחד להראות שכל עם ישראל צריכים להיות ביחד; וכשכולנו חברים, ביחד, אז הזכויות והמצוות של כל אחד עוזרות ומגינות גם על השני. ה' אוהב שכל עם ישראל ביחד; הם זוכרים שהם כולם בנים של ה' ואז ה' סולח להם על עוונותיהם.

ז. נטילת לולב .
לוקחים את ארבעת המינים - לולב אחד, מימינו - שלשה הדסים, ומשמאלו - שתי ערבות; ביד שניה - את האתרוג. מברכים (לפני הברכה מחזיקים את האתרוג הפוך כדי שעוד לא יקיימו את מצוות נטילת ארבעת המינים עד אחרי הברכה. רק אחרי שמברכים לקראת המצוה - הופכים את האתרוג עם ראשו למעלה ונוטלים ביחד עם הלולב, במחובר), ומנענעים לכל הכיוונים.                
מה מברכים?  ביום הראשון שתי ברכות:
1.      "אשר קידשנו במצוותיו וציונו על נטילת לולב" - תודה לה' שזיכה אותנו במצוה היקרה הזו.
      2.           "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" - הברכה על משהו טוב חדש שה' נתן לנו; הנה, אנו זוכים בפעם הראשונה השנה ליטול לולב. בשאר הימים מברכים רק "על נטילת לולב", כי "שהחיינו" מברכים רק בפעם הראשונה בשנה, שמקיימים את המצוה ליטול את ארבעת המינים.

ח. הושענות.
בכל יום מימי החג (חוץ משבת) - מוציאים בבית הכנסת ספר תורה, ומסביב לספר התורה מקיפים עם ארבעת המינים ומתפללים תפילות מיוחדות לה'. זה נקרא "הושענא" כי אומרים "הושע - נא", כלומר: תעזור לנו בבקשה.   
היום השביעי של סוכות נקרא "הושענא רבא" (הושענא הגדול), ובו מקיפים שבע פעמים את הבימה; אומרים הושענות ומתפללים במיוחד על שנה ברוכה בגשמים ושה' יגאל אותנו בקרוב. בסוף לוקחים כמה ערבות ביד (שהן בייחוד צריכות מים, כי בלי זה הן מתייבשות מיד) ומתפללים איתן. אח"כ מקיימים את המנהג לחבוט (להכות) עם הערבות ברצפה.

ט. זמן שמחתנו - בניסי ה', ובברכת ה' בטבע.
חג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו". הוא חג שמח במיוחד. אנחנו שמחים בה' ששמר עלינו בניסים כשיצאנו ממצרים, הקיף אותנו בענני כבוד, וגם היום ותמיד אוהב אותנו ושומר עלינו ואנחנו העם שלו (הסוכה מזכירה לנו את זה); וגם - שהוא נותן לנו ברכה בתוך העולם, בגשמי ברכה, בצמחים טובים (ארבעת המינים מזכירים לנו את זה) - כל זה החסד, הטוב של ה' עלינו (זאת - נוסף על שמחת מחילת העוונות שכבר הזכרנו).



י. שמיני עצרת - שמחת תורה.    
אחרי הימים הנפלאים מראש השנה ועד סוף סוכות - מגיע עוד יום אחד מיוחד: הוא נקרא בתורה "עצרת" - שמיני עצרת [כאילו ה' אומר לעם ישראל: תעצרו עוד יום אחד לפני שאתם חוזרים לימים הרגילים, ומי שעלה לרגל לביהמ"ק - לפני שהוא חוזר הביתה; ותשמחו שאתם העם של ה', שנותן לכם את כל החגים הנפלאים האלה].
אנחנו קוראים ליום הזה גם "שמחת תורה" - כי בו מסיימים כל שנה את קריאת ספר התורה בבית הכנסת (כל שבת קוראים פרשה אחת, חלק אחד מהתורה, ובשמחת תורה מסיימים את הכל ומתחילים שוב מההתחלה - מפרשת "בראשית"). כולם שמחים מאוד שאנחנו עם ישראל, העם שה' בחר בו, עשה אותו עם טוב ומיוחד ונתן לנו את התורה. ואנחנו שמחים שזכינו לסיים שוב את התורה ולהתחיל מחדש; ורוקדים בביהכ"נ בשמחה גדולה עם ספרי התורה ביד. בשמחת תורה גם אומרים תפילת גשם, שיהיה גשם לברכה בחורף, ומתחילים לומר בתפילה "משיב הרוח ומוריד הגשם" במקום "מוריד הטל" שאמרנו בקיץ.

י"א.סוכות בזמן בית המקדש, עליה לרגל, שמחת בית השואבה.
בזמן שבית המקדש היה בנוי, היו אנשים מישראל עולים לרגל לביהמ"ק. סוכות הוא אחד משלשה רגלים, חגים - פסח, שבועות וסוכות - שבהם ישראל עולים לירושלים, מביאים קרבנות בביהמ"ק ושמחים שם שמחה גדולה. ובמיוחד בחג הסוכות: מהלילה השני של סוכות היו עושים שמחה עצומה בביהמ"ק, שנקראה "שמחת בית השואבה". למה קראו לה כך?   כל השנה כשמביאים את הבשר של הקרבנות על האש של המזבח, שופכים גם קצת יין - זה נקרא ניסוך היין. בחג הסוכות (זוכרים שמבקשים בו על המים?) שופכים גם קצת מים; זו מצוה מיוחדת שנקראת "ניסוך המים". את המים האלה היו מביאים ממעין השילוח שליד ירושלים, השכם בבקר. 
לפני כן, כל הלילה, היתה שם שמחה גדולה: מנורות ענקיות על עמודים גבוהים - מנורות שמן שהיו נותנות אור חזק. מקום מיוחד, כמו מרפסות, סידרו לנשים שיוכלו גם כן לראות בלי להתערב בין הגברים, כדי שיהיה צנוע. גדולי ישראל - החכמים, הזקנים - רקדו בשמחה גדולה והלויים ניגנו בהמון כלי שיר (חכמי ישראל, הם ידעו לשמוח באמת בשמחת החג, בזה שה' בחר בנו. לא סתם להשתולל); שמחה עצומה וקדושה היתה שם. הרגישו כמה טוב לנו, כמה שמח לנו - שאנחנו עם ה', בביהמ"ק בירושלים עיר הקדש, בחג שה' נתן לנו.
כל הלילה ניגנו, רקדו ושמחו - ובבקר הביאו שני כהנים כלי עם מים ממעין השילוח, לנסך (לשפוך) על גבי המזבח. יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונזכה גם אנחנו לעלות לרגל לירושלים, לשמוח בשמחת בית השואבה; ובכלל בשמחת שלשה רגלים. 


1לגן חובה ומעלה.
2 כדאי להמחיש, הן את הסוכה ודיניה והן את ארבעת המינים והלכותיהם.