דפים

יום רביעי, 14 בדצמבר 2011

חנוכה–הורים וילדים

בעזהי"ת.

clip_image002

לכבוד החנוכה הקרב ובא - נעסוק בענייני חנוכה.חנוכיה

בזמן בית המקדש השני (כ - 200 שנה לפני שנחרב) שלטו בארץ היוונים. הם היו ההיפך הגמור מעם ישראל: לנו הכי חשוב מה ש"בִּפנים" - להיות עִם לב טוב: טובים, צדיקים, מרחמים אחד על השני; מתוך זה גם עושים מעשים טובים, מדברים יפה. להם היה חשוב מה ש"מבחוץ" - להיראות יפים וחזקים; לא בשביל להשתמש בזה למטרות טובות, לדברים טובים.

אצלנו משתמשים בַּחוזק, בַּכֹּח, לדברים טובים - לעזור, ועוד דברים כאלה. בַּיופי - אנחנו יכולים להשתמש ל"הידור מצוה"; לעשות, למשל, בית כנסת יפה, מזוזה יפה. לפעמים עושים דברים יפים בשביל לשמח את האנשים, שיהיה להם נעים - והשמחה נותנת להם כח גם למעשים טובים.

לא כך אצל היוונים - אצלם המטרה זה היופי והכח; אין מצוות ומעשים טובים. היו להם גם אלילים. הם חשבו שיש אלוהים של היָם ואלוהים לשמש ועוד שטויות כאלה. אנחנו יודעים שה' אחד, הוא עשה את הכל.

רצו היוונים להכריח את היהודים להתנהג כמותם. הם גם רצו לשלוט בארץ שלנו, להגיד מה לעשות פה. לצערנו היו יהודים "מתיוונים" שהתנהגו כמותם. אבל היהודים הטובים לא הסכימו שהיוונים ישלטו פה, גם לא הסכימו להתנהג כמותם. היוונים גזרו (הכריחו) לא לשמור שבת, לא לעשות ברית מילה, ועוד דברים.

מרדו היהודים ביוונים הרשעים ונלחמו בהם. מי היו בראש המרד? מתיתיהו הכהן הגדול ובניו, החשמונאים. היהודים היו מעטים, והיוונים רבים; היהודים בלי צבא מאומן, והיוונים - עִם צבא גדול, ופילים. אבל ליהודים היתה מטרה חשובה, קדושה: הם רצו שאנחנו נשלוט ונחליט בארץ, לא היוונים; ונחיה כמו שמתאים לנו, לעם ישראל - טובים, צדיקים, מרחמים, זוכרים שה' ברא את העולם ולא עובדים לאלילים.

עזר ה' ליהודים והם ניצחו את היוונים. המעטים הצדיקים ניצחו את הרבּים הרשעים.

היוונים טימאו את בית המקדש, המקום הכי קדוש לעם ישראל; שמו חזיר על המזבח, אוי ואבוי! כשניצחו החשמונאים - באו לבית המקדש, ראו מה קורה שם והצטערו מאוד. הרי לשם רצו להגיע. בית המקדש זה כמו הלב של עם ישראל ושל הארץ; אם אנחנו שוב שולטים שם, שוב מקריבים קרבנות, מדליקים את מנורת המקדש - סימן שאנחנו שוב מחליטים מה יהיה בארצנו ולא היוונים, סימן ששוב אנחנו יכולים לחיות כמו שמתאים לנו ולא כמו שהיוונים רוצים.

ביחוד המנורה מראה את זה; למה? הנרות שמדליקים במנורת המקדש משמן זית טהור, מזכירים את האור של התורה: כמו שהאור מראה לאדם את הדרך, שלא ייכשל - כך התורה אומרת לאדם מה לעשות ומה לא לעשות כדי שלא ייכשל במעשים רעים אלא ילמד דברים טובים, יעשה דברים טובים, יהיה צדיק כמו שמתאים לעם ישראל, העם של ה'. כשנדליק את המנורה הטהורה בבית המקדש, המנורה שמזכירה את האור של התורה - יראו כולם שחזרנו לשלוט בארצנו, לחיות כמו שמתאים לנו, לפי התורה. יותר היוונים לא יגידו לנו מה לעשות.

אבל בכל בית המקדש לא נמצא שמן טהור ; בכּל נגעו היוונים, טימאו את השמנים. רק פך אחד נשאר ובו שמן ליום אחד. עשה ה' נס והשמן הספיק לשמונה ימים עד שהביאו שמן חדש. שמחו כולם מאוד. עכשיו, שראו איך ה' עזר להם כשלא יכלו לעשות שום דבר בשביל שיהיה להם שמן טהור, הבינו היטב שגם במלחמה - כשיָכלו לעשות קצת ולהשתדל בשביל להילחם - באמת ה' עזר להם גם שם ונתן להם כח לנצח את היוונים.

קבעו חכמים שבכל שנה יחגגו עם ישראל שמונה ימים את החנוכה, ידליקו נרות: יזכרו איך ה' עזר להם לנצח את היוונים ולהחזיר את השלטון בארץ לידינו; יזכרו איך כשהגיעו לבית המקדש עשה ה' נס שהמנורה תדלוק שמונה ימים, יזכרו את האור של התורה שמלמדת אותנו לחיות כמו שה' רוצה: שהכי חשוב זה מה שבִּפנים - לב טוב, צדיקים, מרחמים. מתוך זה עושים את המצוות של ה' שמתאימות לעם ישראל הטוב. לא כמו היוונים שהכי חשוב להם מה שרואים מבחוץ. את החושך, את הרע, של היוונים - ניצחנו בעזרת הכח שה' נתן לנו כי רצינו ללכת לפי האור, לפי הטוב, של התורה.

נלמד כמה הלכות שקבעו חכמים לחנוכה כדי לזכור את הניסים והנפלאות ולהודות לה’, ובעזרת ה' נמשיך בלימודם בשבוע הבא:

א. בחנוכה מדליקים בכל ערב נר אחד יותר: בלילה הראשון נר אחד, בשני, שניים - עד היום השמיני שבו מדליקים שמונה נרות. זה מזכיר לנו איך כל לילה היה הנס יותר: הנה השמן הספיק לעוד יום, ולעוד יום, ולעוד יום...

ב. מדליקים בפתח הבית או על החלון כדי לפרסם את הנס (שכולם יראו).

ג. מדליקים את הנרות בצאת הכוכבים (התחלת הלילה); כי בלילה רואים את אור הנר יותר טוב מביום, ובהתחלת הלילה עדיין הולכים הרבה אנשים ברחוב. הם יראו את הנרות דולקים ויהיה הרבה "פירסום הנס". ויש שמדליקים את הנרות קצת קודם - כשהשמש שוקעת (נעלמת מעינינו).

ד. צריך לשים נרות שיוכלו לדלוק לפחות עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים (מי שמדליק בשמן - צריך לשים שמן שיספיק לפחות לחצי שעה).

ה. כשמדליקים נרות חנוכה לפני שבת - צריך לשים נרות גדולים יותר (או יותר שמן). למה? כי הרי אסור להדליק אש אחרי שקיעת השמש, זה כבר שבת. גם את נרות השבת אנחנו מדליקים בערך עשרים דקות לפני השקיעה, ואת נרות החנוכה מדליקים לפניהם. לכן צריך נרות יותר גדולים מבכל יום - כדי שיספיקו לדלוק עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. מי שמדליק בנרות ולא בשמן, יכול בערב שבת פשוט להשתמש בנרות כמו נרות שבת (לא הצבעוניים), גם בשביל נרות חנוכה.

חידות חזרה:

1. מה היה חשוב ליוונים, ומה חשוב ליהודים?

2. מה לא מצאו היהודים בבית המקדש אחרי שה' עזר להם לנצח את היוונים, ומה בכל זאת מצאו?

3. איזה נס עשה לנו ה'?

4. היכן מדליקים נר חנוכה, ובאיזה זמן?

 

הלכות ומנהגים של חנוכה (המשך)סןפגניה

נמשיך בעזרת ה' בלימוד הלכות החנוכה, שהתחלנו בו בשבוע שעבר. כדאי - לפני לימוד ההלכות או אחריו - לחזור על לימוד הרקע, "התוכן העיוני" של חנוכה, שנמצא בדפים משבוע שעבר; הפעם, זה יוכל לשמש לנו "במקום" סיפור.

המשך ההלכות:

א. אם אדם לא הספיק להדליק בתוך חצי השעה שאחרי צאת הכוכבים (שזה הזמן שצריך להדליק בו את הנרות), בכל זאת יוכל להדליק גם יותר מאוחר; ואפילו אם אין אנשים ברחוב - שיכולים לראות את הנרות - יאסוף את בני ביתו וידליק, ופרסום הנס יהיה בפניהם.

ב. גם מי שלא הספיק להדליק ב"צאת הכוכבים", בתחילת הלילה, ומדליק מאוחר יותר - ישים נרות שיכולים לדלוק לפחות במשך חצי שעה.

ג. אסור להשתמש לאור נר של חנוכה (למשל: לקרוא לאורו, לשחֵק, לספור מטבעות) - כדי שיהיה ניכר שהוא נר של מצוה בשביל לפרסם את הנס, ולא דולק בגלל סיבה אחרת. ויש עוד הסבר: בגלל שהדלקת נר חנוכה היא זכר לנס שנעשה במנורת המקדש - קבעו שינהגו בו כמו במנורה הקדושה שלא משתמשים בה כלל לדברים אחרים.

ד. בגלל שלא משתמשים לאור נר החנוכה - מוסיפים עוד נר, השּמָש; כדי שאם ירצו להסתכל במשהו ליד הנרות - ישתמשו באור שלו ולא באור נרות המצוה. אך את השמש צריך לשים קצת רחוק או גבוה משאר הנרות, כדי שלא יחשבו שהוא אחד מנרות המצוה.

ה. יש הנוהגים שכּל אחד מהבנים מדליק ויש הנוהגים שרק האבא מדליק חנוכיה בשביל כולם.

בבית שהרבה מדליקים בו חנוכיות - צריך לשים לב שהחנוכיות לא תהיינה קרובות מדַי אחת לשניה; באופן שמי שרואה אותן - יוכל להבחין כמה נרות יש בכל חנוכיה, וזה לא ייראה כמו "שורה ארוכה" של נרות.

ו. בתפילות הבוקר של חנוכה, הגדולים אומרים תפילה מיוחדת של תודה לה' - "הַלל". בכל שלש התפילות שהגדולים מתפללים (בבוקר, אחר הצהריים ובערב) - הם מזכירים בתודה את הניסים שה' עשה לנו.

ז. הנשים נוהגות לא לעשות מלאכה בחצי השעה שאחרי הדלקת הנרות.

ח. יש נוהגים להכין מאכלים עם שמן (זה מזכיר את נס פך השמן): סופגניות, לביבות, ספינג'.

ט. לפני הדלקת הנרות מברכים:

1. "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו להדליק נר חנוכה" (למנהג הספרדים. והאשכנזים אומרים: "של חנוכה").

2. "ברוך אתה...שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

ובלילה הראשון (בלבד) מוסיפים, לכבוד הפעם הראשונה, השנה, שאנחנו זוכים לקיים מצות הדלקת נר חנוכה: 3. "ברוך... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

י. אחרי הדלקת נרות אומרים (ובדרך כלל, שרים): "הנרות הללו..." (נמצא בסידור). בשיר הזה מזכירים שנרות החנוכה הם קודש, אסור להשתמש בהם, אלא לראות אותם בלבד - כדי להודות לה' על ניסיו ונפלאותיו. רַבִּים שרים אחר כך "מעוז צור", שבו מזכירים את המלכויות (העמים) שעשו צרות לישראל: מצרים, בבל, פרס ויוון - ומכולם הצילנו ה'. סוף השיר הוא תפילה לה' שינקום את דם עבדיו השפוך מהרשעים, ויגאל אותנו מכל אויבינו.

חידות חזרה:

1. מי שלא יכול להדליק בתחילת הלילה - האם יכול להדליק אחר כך?

2. כמה זמן הנרות צריכים לדלוק?

3. האם מותר להשתמש לאור נרות החנוכה, למה?

4. מתי הנשים לא עושות מלאכה?

5. כמה ברכות מברכים בלילה הראשון של חנוכה, לפני הדלקת נרות, וכמה בשאר הלילות?

6. איזה ברכות מברכים?

חנוכה שמח לכל ההורים וילדיהם