דפים

יום שישי, 10 באוגוסט 2012

סיפור על הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל: כיבוד והכרת הטוב.

הָרַב צְבִי יְהוּדָה הַכֹּהֵן קוּק זצ"ל הָיָה שָׂם לֵב מְאֹד לַ"עֲבוֹדַת הַמִּידוֹת", הרב צבי יהודהלְשִׁכְלוּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לְאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל וּבִפְרָט לְתַלְמִיד חָכָם, עַל-פִּי רְצוֹן ה', לְפִי הָאֹפִי שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, וּלְפִי דַּרְכָּהּ שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

בֵּין שְׁאָר הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁהָיָה מְצוּיָן בָּהֶן, הָיְתָה מִדַּת הַכָּרַת הַטּוֹב. לָשִׂים לֵב שֶׁאִם מִישֶׁהוּ עָשָׂה לְמַעֲנוֹ דָּבָר קָטָן אוֹ גָּדוֹל, יוֹדֶה לוֹ כָּרָאוּי. גַּם אִם לְאוֹתוֹ אָדָם הָיְתָה נֶחְשֶבֶת עֲשִיַּת הַטּוֹבָה לָרַב הַנַּעֲרָץ, לְטוֹבָה גְדוֹלָה עָבוּר עַצְמוֹ בְּעֶצֶם – שֶׁהוּא זוֹכֶה לְכָך...


פַּעַם אַחַת, זָכָה אֶחָד מִתַּלְמִידָיו הַצְּעִירִים לְהַסִּיעוֹ בְּרִכְבּוֹ.
שָׂמַח הַבָּחוּר מְאֹד בַּזְכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁנִּזְדַּמְּנָה בְּחֶלְקוֹ. נָסַע בִּזְהִירוּת כְּפִי שֶׁלֹּא נָסַע מֵעוֹדוֹ: גַּם הָאַחֲרָיוּת הַגְּדוֹלָה עַל רַבַּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, גַּם הָרָצוֹן שֶׁהָרַב יַרְגִּישׁ בְּנוֹחַ, בִּפְרָט שֶׁגִּילוֹ הָיָה קָרוֹב לְתִשְׁעִים. נִזְהַר מִקְּפִיצוֹת, הִסְתַּכֵּל הֵיטֵב-הֵיטֵב עַל הַדֶּרֶךְ.

וְהִנֵּה, כְּשֶׁהִתְקָרְבוּ לְבֵית הָרַב, סִפֵּר הָרַב סִיפּוּר:

מַעֲשֵׂה בְּעִיר אַחַת, שֶֹעָמְדָה לְקַבֵּל רַב גָּדוֹל מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר לְכַהֵן בְּתוֹכָהּ כְּרַב הָעִיר.
יָצְאוּ גְּדוֹלֵי הָעִיר וַחֲכָמֶיהָ, כְּדֵי לְהַקְבִּיל אֶת פָּנָיו מִחוּץ לָעִיר, כְּפִי שֶׁהָיָה נָהוּג בִּקְהִילוֹת יִשְׂרָאֵל, בְּמֶּרְכָּבָה מְיוּחֶדֶת שֶׁעָלֶיהָ יַעֲלֶה הָרַב לכְשֶׁיַּגִיעַ (בְּאוֹתָם הַיָּמִים נָסְעוּ בְּמֶרְכָּבוֹת עִם סוּסִים).
אֶחָד מֵחַכְמֵי הָעִיר, עָלָה עַל מוֹשַׁב הָעֶגְלוֹן – וְהֶחֱלִיט שֶׁהוּא עַצְמוֹ יִנְהַג בָּעֲגָלָה לִכְבוֹד הֶחָכָם שֶׁבָּא לָעִיר.
כְּשֶׁפָּגְשוּ בָּרַב, הֶעֱלוּהוּ בְּשִׂמְחָה וּבְכָבוֹד לַעֲגָלָה, הַ"עֶגְלוֹן" אָחַז בַּמּוֹשְׁכוֹת – וְחַכְמֵי הָעִיר הֵחֵלּוּ לְדַבֵּר עִם הָרַב בְּדִבְרֵי תּוֹרָה עֲמוּקִים. וְהִנֵּה, תּוֹך הַדִּיוּן, הִתְעָרֵב גַּם הַ"עֶגְלוֹן" בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי בֶּאֱמֶת הָיָה מֵחַכְמֵי הָעִיר, עַל אַף שֶׁהָרַב הָאוֹרֵחַ לֹא יָדַע זֹאת כַּמּוּבָן.
הִתְפַּעֵל הָרָב וְאָמַר: אֵיזוֹ עִיר הִיא זוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ הַעֶגְלוֹנִים שֶׁבַּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים...
בָּזֶה סִיֵּם הָרָב צְבִי יְהוּדָה זצ"לְ אֶת סִיפּוּרוֹ, מָמָּשׁ לִפְנֵי שֶׁיָּרַד מֵהָאוֹטוֹ...
עַל אַף שֶׁלַבָּחוּר שֶׁהִסִיעוֹ, הָיְתָה זוֹ זְכוּת מֵאֵין כָּמוֹהָ, אַך הוּא זצ"ל – בְּהַרְגָּשָׁתוֹ הַעֲדִינָה וּמִדּוֹתָּיו הַזַּכּוֹת - הִרְגִּישׁ אוּלַי, "מַה פִּתְאוֹם שֶׁהַתַּלְמִיד יִהְיֶה "נֶהָג" שֶׁלּוֹ"... וְכָך הִבִּיעַ אֶת הַרְגָּשָׁתוֹ, אֶת הַכָּרַת הַטּוֹב, וְאֶת יַחַס הַכָּבוֹד לַתַּלְמִיד הַצָּעִיר מִמֶּנּוּ בִּלְמַעְלָה מִשִּׁישִׁים שָׁנָה – בְּסִיפּוּר זֶה: "אֵיזוֹ עִיר הִיא זוֹ, שֶׁאֲפִילוּ הַעֶגְלוֹנִים שֶׁבָּהּ הֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים"…

 

[ותודה לרינתיה..]